מחשבות בעקבות פרשת ה"רב מהמצפון"

טרם אנו יודעים מה באמת קרה שם - בצפון הרחוק, אך פעולות מסוג אלה יכולות לקרות קרוב מאוד בכל מקום ובכל זמן, לצערנו.

כאשר נעשית סגידה לאדם וביטול גמור ללא "פילטר" של שכל ישר נולדים דברים מעוותים. יכולה להיות במקרה של אדם ופרטי ויכול לקרות גם במקרה של אומה שלימה שע"י שטיפת מח נולדת שואה נוראית.

בעבר שמעתי ממו"ר הרב ערן טמיר שיעור בפרקי אבות, אביא כאן 2 פירושים שלענ"ד קולעים ממש לסוגיות מעין אלו, הראשון בשם הרב קוק והשני בשם ר' חיים מוולוז'ין- "העמידו תלמידים הרבה" (א,א) - "העמידו" -  הוי אומר שהתלמידים ידעו לעמוד מכח עצמם, ללא תלות ברב. תנו לתלמידים כלים שידעו לעמוד לבד גם כשהרב 'מנותק' מחיבור לתלמיד, מכל סיבה שהיא.

"והוי ממתאבק בעפר רגליהם" (א,ד) - "מתאבק" מלשון מאבק.
חובה על התלמיד לא לקבל את דברי רבו כמובן מאליו, אלא, להיאבק (בכבוד כמובן) עד הגעה למסקנה ולהבנת הדעה כך שתתיישב בצורה שלמה אצל התלמיד.

אמרות אלו מחייבות גם את הרב ובמיוחד מחייבות את התלמידים. אסור לנו שכל פעם שנולדת "פרשה" של חילול ה' כזו או דומה לה - זה יערער לנו את "אמות הסיפים". אין ספק שמקרים מסוג אלו הם טרגדיה עצומה, צער ואף רשעות גדולה.


חשוב לזכור שגם רב, הוא בסוף אדם עם חולשות וכידוע - "כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו".
ואם הרב לא שומע למצפונו, חייב שלפחות אנחנו נשמע למצפון - המצפן הישר והטבעי שלנו.